הסחר בין הודו לסין הגיע ל-125.6 מיליארד דולר בשנת 2021, הפעם הראשונה בה הסחר הדו-צדדי חצה את רף ה-100 מיליארד דולר, על פי נתונים שפרסם מינהל המכס הכללי של סין בינואר.במידה מסוימת, זה מראה ששיתוף הפעולה הכלכלי והמסחרי של סין-הודו נהנה מבסיס איתן ומפוטנציאל עצום לפיתוח עתידי.
בשנת 2000, הסחר הדו-צדדי הסתכם ב-2.9 מיליארד דולר בלבד.עם הצמיחה הכלכלית המהירה של סין והודו וההשלמה החזקה של המבנים התעשייתיים שלהן, נפח הסחר הבילטרלי שמר על מגמת צמיחה כוללת ב-20 השנים האחרונות.הודו היא שוק גדול עם אוכלוסייה של יותר מ-1.3 מיליארד.פיתוח כלכלי קידם את השיפור המתמיד ברמת הצריכה, במיוחד את הביקוש הגבוה לצריכה של 300 מיליון עד 600 מיליון מעמד הביניים.עם זאת, תעשיית הייצור בהודו נחשלת יחסית, ומהווה רק כ-15% מהכלכלה הלאומית.מדי שנה, היא צריכה לייבא מספר רב של סחורות כדי לענות על הביקוש של השוק המקומי.
סין היא מדינת הייצור הגדולה בעולם עם מגזרי התעשייה השלמים ביותר.בשוק ההודי סין יכולה להציע את רוב המוצרים שמדינות מפותחות יכולות להציע, אבל במחירים נמוכים יותר;סין יכולה לספק סחורות שמדינות מפותחות לא יכולות.בשל רמת ההכנסה הנמוכה יותר של צרכנים הודים, מוצרים סיניים איכותיים וזולים הם תחרותיים יותר.אפילו עבור סחורות מתוצרת מקומית בהודו, למוצרים סיניים יש יתרון ביצועי בעלויות גבוהות מאוד.למרות ההשפעה של גורמים לא כלכליים, היבוא של הודו מסין שמר על צמיחה חזקה שכן הצרכנים ההודיים עדיין נוקטים בעיקר ברציונליות כלכלית בקניית סחורות.
מנקודת מבט הייצור, לא רק מפעלים הודיים צריכים לייבא כמות גדולה של ציוד, טכנולוגיה ורכיבים מסין, אלא שגם מפעלים זרים המשקיעים בהודו לא יכולים להסתדר בלי תמיכת רשת התעשייה של סין.תעשיית הגנריקה הידועה בעולם בהודו מייבאת את רוב הציוד הפרמצבטי שלה ויותר מ-70% מה-apis שלה מסין.חברות זרות רבות התלוננו על חסמים הודיים ליבוא סיני לאחר פרוץ סכסוך גבול ב-2020.
ניתן לראות שלהודו יש ביקוש נוקשה למוצרי "תוצרת סין" הן בצריכה והן בייצור, מה שהופך את היצוא של סין להודו גבוה בהרבה מהיבוא שלה מהודו.הודו העלתה את הגירעון הסחר עם סין כבעיה ונקטה באמצעים להגבלת היבוא הסיני.למעשה, הודו צריכה להסתכל על סחר סין-הודו מנקודת המבט של האם הוא מועיל לצרכנים ההודיים ולכלכלה ההודית, ולא מתוך הלך הרוח של "עודף פירושו יתרון וגירעון פירושו הפסד".
מודי הציע שהתמ"ג של הודו יעלה מ-2.7 טריליון הדולר הנוכחי ל-8.4 טריליון דולר עד 2030, ויעקור את יפן ככלכלה השלישית בגודלה בעולם.בינתיים, מוסדות בינלאומיים רבים צופים שהתמ"ג של סין יגיע ל-30 טריליון דולר אמריקאי עד 2030, ויעלה על ארה"ב והפכה לכלכלה הגדולה בעולם.זה מצביע על כך שעדיין קיים פוטנציאל גדול לשיתוף פעולה כלכלי וסחר עתידי בין סין להודו.כל עוד נשמר שיתוף פעולה ידידותי, ניתן להגיע להישגים הדדיים.
ראשית, כדי להשיג את שאיפותיה הכלכליות, על הודו לשפר את התשתית העלובה שלה, דבר שאינה יכולה לעשות עם משאביה הפרטיים, ולסין יש את יכולת התשתית הגדולה בעולם.שיתוף פעולה עם סין יכול לעזור להודו לשפר את התשתית שלה בזמן קצר ובעלות נמוכה.שנית, הודו צריכה למשוך השקעות זרות ישירות והעברה תעשייתית בקנה מידה גדול כדי לפתח את מגזר הייצור שלה.עם זאת, סין עומדת בפני שדרוג תעשייתי, ותעשיות הייצור הבינוניות והנמוכות בסין, בין אם חברות חוץ או סיניות, צפויות לעבור להודו.
עם זאת, הודו הציבה חסמים להשקעות סיניות מסיבות פוליטיות, הגבילה את השתתפותן של חברות סיניות בבניית תשתיות בהודו והפריעה להעברת הייצור מסין לתעשיות ההודיות.כתוצאה מכך, הפוטנציאל העצום של שיתוף הפעולה הכלכלי והמסחרי בין סין להודו רחוק ממימוש.הסחר בין סין להודו גדל בהתמדה במהלך שני העשורים האחרונים, אך בקצב איטי בהרבה מזה שבין סין לשותפות סחר אזוריות מרכזיות כמו יפן, דרום קוריאה, איגוד מדינות דרום מזרח אסיה ואוסטרליה.
מבחינה סובייקטיבית, סין מקווה לא רק לפיתוח שלה, אלא גם לפיתוח אסיה כולה.אנו שמחים לראות את הודו מתפתחת ומחסלת את העוני.סין טענה ששתי המדינות יכולות לעסוק באופן פעיל בשיתוף פעולה כלכלי למרות כמה סכסוכים.עם זאת, הודו מתעקשת כי לא תוכל לבצע שיתוף פעולה כלכלי מעמיק עד שהסכסוכים בין שתי המדינות ייפתרו.
סין היא שותפת הסחר הגדולה ביותר של הודו בסחורות, בעוד שהודו נמצאת במקום העשירי בין שותפות הסחר הגדולות של סין.כלכלת סין גדולה פי חמישה מזו של הודו.כלכלת סין חשובה יותר להודו מאשר כלכלת הודו לסין.נכון לעכשיו, ההעברה התעשייתית הבינלאומית והאזורית וארגון מחדש של השרשרת התעשייתית היא הזדמנות עבור הודו.ההזדמנות שהוחמצה פוגעת יותר בהודו מאשר הפסדים כלכליים ספציפיים.אחרי הכל, הודו החמיצה הזדמנויות רבות.